רשלנות בטיפול בנפגעת טרור הביאה לנזקים נוירולוגים אצל המטופלת

רשלנות באבחון נפגעת טרורלצערנו במדינת ישראל התרחשו במשך השנים פיגועי טרור בהם נפצעו קשה אנשים רבים. מרבית הפגיעות כוללת כוויות, לעיתים נרחבות, ואף פגיעות באיברים פנימיים. הנפגעים ובני משפחתם מקווים כי בתקופה קשה זו הרופאים בבתיה"ח אליהם יובהלו יעשו את מירב המאמצים ויעניקו להם את הטיפול האופטימלי על מנת להביא להצלת חייהם. נשאלת השאלה האם כאשר במהלך טיפול בפצוע נגרמים לו נזקים קשים, ניתן לומר כי הרופאים אחראים ברשלנות רפואית?

בית המשפט העליון דחה את ערעורו של בי"ח הדסה בעניין רשלנות רפואית שיוחסה לו וקבע שאין מקום להתערבות במסקנתו של ביהמ"ש קמא, אשר קבע כי היתה התרשלות באופן התנהלות ביה"ח בטיפול שהעניק לנפגעת טרור, ולכן הוא יפצה אותה במלוא הנזקים שנגרמו לה. ביהמ"ש העליון פסק כי נזקיה של המטופלת נבעו בין היתר מהפסקתו של הטיפול האנטיביוטי בה, תוך סטיית הרופאים המטפלים ללא כל פשר מהמלצתו של הרופא המומחה. עובדה זו מעבירה לנתבע את נטל הראייה להוכיח היעדר התרשלות, אך ביה"ח לא עמד בנטל זה, ולפיכך יש לקבוע כי התרשל בטיפולו בתובעת.

מדוע לאחר כל הבדיקות והטיפולים שנערכו המטופלת לא השתקמה?

מעשה בפלונית אשר בחודש ספטמבר 1997 בהיותה בת ארבע עשרה נפצעה בפיגוע. היא הובהלה בהכרה לבי"ח הדסה, שם אבחנו הרופאים חבלה בבטן בשל חדירתו של מסמר וכוויות רחבות. לא נמצאה עדות לפגיעת ראש.

הרופאים החלו בטיפול במספר סוגי אנטיביוטיות רחבות טווח, והיא אף נותחה באותו היום. כשלושה ימים לאחר מכן העבירו אותה רופאיה למחלקת כירורגיה פלסטית, ומצבה הכללי היה תקין. כשבוע לאחר הפיגוע הפסיקו הרופאים את טיפול האנטיביוטיקה שקיבלה החל מיום הפיגוע. כיומיים לאחר הפסקת הטיפול באנטיביוטיקה קיבלה פלונית דום לב ונשימה, הרופאים ביצוע החייאה, ופלונית טופלה ללא הכרה במחלקת טיפול נמרץ.

הרופאים אבחנו כי התפתח אצלה אלח דם קשה, ובעקבותיו הלם ספטי וכשל מערכות. לאחר שמצבה יוצב נערך לה צילום סיטי שלימד על נזק נוירולוגי נרחב בעקבות חוסר חמצן כתוצאה מכשל המערכות, והיא לא יכלה לעמוד על רגליה, לדבר, לאכול לבד, ואף לא שלטה בסוגרים. לאחר טיפולים שיקומיים החלה לתקשר עם סביבתה, אך עד היום סובלת מקשיים בריכוז וזיכרון, מעייפות, מפגיעה בדיבור ומקשיי התנהגות.

הגשת התביעה כנגד הרופאים

פלונית וההורים שלה שכרו עורך דין המתמחה ברשלנות רפואית הרופאים התרשלו באבחון והגישו תביעה לביהמ"ש המחוזי בעיר ירושלים וטענו כי רופאיה של פלונית התרשלו בטיפול בה בשני היבטים: הראשון, הינו כי אלח הדם ונזקיו נגרמו עקב הפסקת הטיפול באנטיביוטיקה כאשר, לטענתם, החלטת הרופאים להפסיק את האנטיביוטיקה במועד בו הופסקה ודרך קבלת החלטה זו התאפיינו ברשלנות. שנית של אלח הדם, והיו צריכים לאבחנו קודם לכן.

התביעה בתקבלה ובית המשפט קבע כי מדובר ברשלנות!

ביהמ"ש קיבל את התביעה ופסק כי בראש ובראשונה הנתבעת התרשלה בהפסקתו של טיפול האנטיביוטיקה במועד בו נעשה, ודרך קבלת החלטה זו היתה רשלנית, שכן החלטה זו נעשתה בניגוד להמלצות רופא למחלות זיהומיות איתו התייעצו רופאי ביה"ח.

ביהמ"ש ציין כי סיבת הפסקת הטיפול לא תועדה בגיליונה של פלונית, ולכן נוצר נזק ראייתי שמעביר את נטל הראייה לנתבעת להוכיח היעדר התרשלות ולהוכיח כי החלטה זו התקבלה ע"י הרופאים באופן סביר, אך הנתבעת לא עמדה בנטל זה.

ביהמ"ש אף ציין כי מהראיות עולה כי הנתבעת אף התרשלה פוזיטיבית. ביהמ"ש אף קבע כי מתקיים קשר סיבתי בין התרשלות זו לנזקיה של פלונית, שכן אילו לא הופסקה האנטיביוטיקה סביר מאוד שאלח הדם לא היה מתרחש, שכן החיידק המחולל אותו נמצא רגיש לאחד מסוגי האנטיביוטיקה שניתנו לה.

ביהמ"ש אף קבע כי היתה התרשלות באבחון ובטיפול של אלח הדם . אמנם מרביתם של הסימנים לפני דום הלב לא היו אמורים לעורר מחשבה אצל הרופאים כי פלונית מפתחת זיהום, אך השלשול החזק ממנו סבלה דרש התייחסות מעמיקה.

ביהמ"ש הדגיש כי לעיני הרופאים צריכה היתה לעמוד כל התמונה ולא תסמין תסמין לבדו, ולו היה החשד מתעורר בליבם של הרופאים כבר בלילה עובר לדום הלב כי הדברים אינם תקינים, והם היו מקיימים את הבדיקות הנדרשות, אלח הדם היה מאובחן יותר מוקדם, וניתן היה להחל בטיפול בו.

הגשת הערעור- כיצד יגיב בית המשפט?

הנתבעת ערערה על הקביעה כי התרשלה בטיפול בפלונית, אך ביהמ"ש העליון דחה את הערעור וקבע כי הנתבעת התרשלה הן בהפסקתה של האנטיביוטיקה לאחר כשבוע והן באבחונו של אלח הדם. ביהמ"ש קבע לעניין הפסקת הטיפול באנטיביוטיקה כי הגם כי דרך טיפול באנטיביוטיקה למשך כשבוע בלבד הינה דרך מוכר.

במצב דנן בו הוחלט לערוך ייעוץ עם מומחה בתחום, החלטת הרופאים לסטות מההמלצה שלו אמורה היתה להיערך בצורה מושכלת תוך בחינתם של גורמי סיכון אפשריים. החריגה מהמלצתו של המומחה מעבירה את הנטל לנתבעת להוכיח כי לא התרשלה, אך היא כשלה בכך: מהגיליון הרפואי לא ניתן היה להסיק את השיקולים להחלטה זו, ואף הרופאים המטפלים לא זכרו את השיקולים לכך.

מכאן שהחלטת הרופאים לא היתה מבוססת על סיבות סבירות. ביהמ"ש אף קבע כי מתקיים קשר סיבתי בין הנזקים להפסקת הטיפול, שכן לפי המומחים מקורו הסביר של אלח דמה של התובעת היה זיהום בבטן שניתן היה לטיפול באנטיביוטיקה.

ביהמ"ש העליון אף קבע כי אין להתערב בקביעה להתרשלות באבחון אלח הדם שכן מרגע שהוחלט על דחייתה של המלצת המומחה, הרופאים היו צריכים להשגיח ביתר קפידה על מצב התובעת ולהיות ערים לכל הסימנים המקדימים לזיהום.

ביהמ"ש העליון דחה את ערעורי שני הצדדים בנושא גובהו של הנזק.

ע"א 8799/08, 8856/08 הסתדרות מדיצינית הדסה נ' פלוני ואח'
ניתן ביום 21.3.11

כתיבת תגובה