ניתוחי הלייזר גרמו לנכות הוגשה תביעה בגין רשלנות רפואית

ניתוחי הלייזר בעיניים לא הצליחו והמטופל נותר עם נזק חמור בראיה – בית המשפט המחוזי קובע כי המכון התרשל ועליו לשאת בפיצוי כספי של למעלה מ- 200,000 ₪!
ישנם מטופלים שעבורם ניתוח הלייזר אינו מתאים ואף עשוי לחשוף את המטופל לסיכונים מיותרים ובמקום להועיל לגרום לנזק בלתי הפיך לראייה ולנכות קשה כפי שאירע במקרה זה.

dreamstime_xs_16150420

האם ניתן היה למנוע את הנזק?

איך יתכן כי המטופל עושה ניתוחי לייזר לתיקון הראיה ויצא עם נזק שבעקבותיו הפחתה מהותית בכושר הראיה?
אלי (שם בדוי) פנה למכון ידוע כדי לשפר את ראייתו באמצעות ניתוח אלקטיבי בלייזר. בפגישה הראשונה נערכה לו בדיקות התאמה לניתוח והתוצאות הראו כי בשתי העיניים ישנה בעיית רוחק ראייה והמלצת הרופא הייתה לבצע ניתוח לייזר לשם תיקון הבעיה בשתי העיניים.

כעבור שבועיים עבר אלי את ניתוח הלייזר בשתי עיניו כאשר למחרת היום, כאשר הגיע אלי לביקורת, התלונן על ראיה כפולה וצלליות. אלי חזר עוד כמה פעמים למכון, בעקבות בעיות בראייה שלא נעלמו לאחר הניתוח, ובשל תלונות חוזרות אלו החליט הרופא המנתח כי כדי לשפר את מצב הראייה יש לבצע ניתוח לייזר נוסף בעין השמאלית.

הניתוח המתקן בעין השמאלית בוצע על ידי רופא אחר של המכון וכאשר הגיע אלי למחרת הניתוח המתקן לביקורת התלונן על קושי רב בראיה, וכי מצב הראיה חמור אף מזה שהיה אחרי הניתוח הראשון.
לאחר הניתוח סבל אלי מראיה כפולה בעין השמאלית ותחושת יובש בשתי העיניים ובניסיון לפתור זאת הומלץ לו לעשות שימוש בעדשות מגע קשות.

במשך תקופה חזר אלי למכון לביקורות ולשם החלפות העדשות, כאשר בשלב מסוים החל להתפתח זיהום בשתי העיניים והוא אושפז בבית החולים והתברר כי יש נוצר לו נזק בראייה בלתי הפיך.

הוגשה תביעה בגין רשלנות רפואית בניתוח הלייזר – כיצד יקבע בית המשפט?

התביעה הוגשה לבית המשפט המחוזי ובה נטען כי הצוות הרפואי התרשל בעת ביצוע שני ניתוחי הלייזר כמו גם נראה כי הנתונים של רוחק הראייה היו גדולים מידי ויתכן ולא נכון היה לבצע לו ניתוח לייזר בשל הסיכונים הרבים הכרוכים בכך והיה על הרופאים להזהיר אותו על סיכונים אפשריים אלה שגרמו לו בסופו של דבר לנזקים חמורים, כמו כן, לא הוצעו בפניו חלופות אחרות אפשריות ולכן ניתן לומר כי לא הייתה הסכמה מדעת לביצוע הניתוחים הללו. בנוסף נטען כי לא בוצעה בדיקת טופוגרפיה טרם הניתוח שהייתה חשובה ביותר שכן באמצעותה ניתן היה לאמוד את הסיכונים האפשריים בניתוח ואת מידת הסיכויים להצלחתו ולהכריע בעקבות הבדיקה איזה טיפול הכי מתאים בהתאם לנתוני בעיית הראיה.

מנגד נטען על ידי הנתבעים כי הטיפול שניתן לאלי היה בהתאם לסטנדרט הרפואי הנדרש ברמה מקצועית גבוהה ומיומנת ולא הייתה כל רשלנות רפואית בניתוחי הלייזר, שהיו לפי כל הכללים הרפואיים המקובלים והסבירים והבדיקות הדרושות בוצעו.

בית המשפט המחוזי דן בטענות הצדדים כפי שאלו הובאו לפניו בהתבסס על חוות דעת המומחים הרפואיים וקבע כי אלי המטופל סבל מבעיית רוחק ראיה העולה על 8 + בעינו הימנית ולמרות שאף בעלונים של המכון היה מצוין כי במצב כזה לא מומלץ לעשות ניתוח לייזר, בכל זאת החליטו במכון לבצע את הניתוח, תוך שהם לא דואגים לתת לאלי כל הסבר על הסיכונים הרבים הקיימים בניתוח כזה וכי הניתוח לכל היותר יוריד את המספר במשקפיים אך לא יאפשר לו להיפטר מהם לחלוטין בשל המספר הגבוה.
לפיכך קובע בית המשפט כי הרופאים בעצם ביצוע הניתוח בנתונים פיזיים כל כך קיצוניים חשפו את אלי התובע לסיכונים וחרגו מחובת הזהירות הנדרשת מהרופא הסביר.

שני הצדדים הסכימו כי הניתוח הראשון לא הוביל לשיפור בראיה והניתוח המתקן לא תיקן את המצב ונוצרה רק החמרה ברמת הראיה בעקבות הניתוח השני, כך שנגרם נזק נוסף. לדעת בית המשפט קיים קשר סיבתי בין הטיפול שניתן לאלי התובע לבין הנזק שנגרם שכן, הרופאים ידעו קודם הניתוח שבשל המספר הגובה סיכויי ההצלחה נמוכים ובכל זאת בחרו לבצע אותו כאשר בעקבות החלטה שגויה זו הובילו למצב שבו הראיה הפכה להיות גרועה יותר מכפי שהייתה קודם הניתוח, בשל הניתוח היה צורך לעשות שימוש בעדשות מגע קשות שגרמו להצטלקות בעין שמאל ולפגיעה חמורה יותר בראיה.

בנוסף קובע בית המשפט המחוזי כי לא נתקבלה הסכמה מדעת מספקת על הניתוחים שכן, לא מספיקה החתמה של המטופל על טפסי הסכמה לניתוח אלא יש צורך כי יוסבר לו באופן פרונטלי על הטיפול ועל הסיכונים הכרוכים בו ובכך הפר הצוות הרפואי את חובת הגילוי המוגברת שהינו מחויב לה.

בית המשפט המחוזי פוסק אם כן, כי הייתה רשלנות רפואית מצד הצוות הרפואי בביצוע שני הניתוחים מה שהוביל לנזק חמור לראיה ולפגיעה משמעותית ביכולת התפקוד שלו שכן, קודם לניתוחים עבד ככלכלן ומנהל מערכות מחשב ובעקבות הפגיעה בראיה נמנעה ממנו האפשרות להתקדם בתפקיד ולעבוד באותו אופן שבו עבד קודם לכן לפיכך קובע בית המשפט כי הנתבעים ישלמו פיצוי כספי של למעלה מ- 200,000 ₪ בשל הרשלנות בטיפול והנזק שנגרם.

ת.א. 2079/04

כתיבת תגובה