המלנומה ברגל אובחנה באיחור והמטופלת נפטרה כתוצאה מהתפשטות הסרטן

רשלנות רפואית באבחון מלנומהמטופל נמצא בעמדה נחותה מול הרופא המטפל במידת היכולת לדעת עד כמה מצבו הבריאותי חמור והדרך היחידה להתמודד מול זאת היא להגיע לביקורים חוזרים ונשנים תוך שהוא מעלה בהם את התלונות בגין מצבו הבריאותי. החובה המוטלת על הרופא כחלק בלתי נפרד מתפקידו היא להתייחס במלוא הרצינות לכל תלונה, במתן דגש לסיטואציה בה המטופל חוזר שוב ושוב על אותה תופעה רפואית. שכן, אי האבחון עלול להיות קריטי ולהוביל לתוצאות בלתי רצויות והרופא עשוי למצוא עצמו במרכזה של                                                                                             תביעה משפטית כפי שאירע במקרה זה.

המטופלת התלוננה אך הרופאים לא התייחסו

כיצד יתכן כי המטופלת מתלוננת מספר פעמים על נגע בכף הרגל והרופאים לא מייחסים לכך חשיבות מה שמוביל להתפשטות הסרטן ולמותה? האם באבחון מוקדם היה ניתן להגיע לתוצאה אחרת?
אורית (שם בדוי) פנתה למומחית מחלות עור ומין בקופת חולים בעקבות יבלת שהופיעה בכף רגלה השמאלית, הרופאה נתנה לה טיפול תרופתי ומשחה לשם הסרת היבלת.

כעבור כ- 20 יום אורית החליטה לפנות שוב לרופאת עור וזו קבעה כי המדובר בגידול שפיר וזיהומי אך לא ניתן כל טיפול רפואי. שבוע וחצי מאוחר יותר, אורית פונה בשלישית לרופאת העור ובדיקתה מעלה כי מצב הנגע השתפר והוא ללא הפרשה זיהומית. בביקור רביעי נערך כעבור חודשיים אצל רופא כללי, אשר המליץ על טיפול מקומי בתרופות תוך הפניה לבדיקות דם. חלפו עוד חודשיים ובביקור זה אצל רופא קופת החולים אבחן הרופא את הנגע כבולט והפנה את אורית לפודיאטר.

מטופלת חסרת האונים פנתה לבית החולים שוב

כעבור מספר ימים נבדקה אורית אצל פודיאטר ואף הוא נתן לה טיפול חנקן ותרופתי ורק בביקור השני אצל הפודיאטר גולחה השכבה העליונה של הנגע ואורית הופנתה למעבר ניתוח לשם הסרת הנגע בכף הרגל.
המצב של הנגע לא השתפר ולכן הוחלט לבצע כריתה רחבה יותר של הנגע ונשלחה רקמה לבדיקה פתולוגית שהעלתה כי המדובר בגידול סרטני מסוג מלנומה כאשר נמצא כי קיימות גרורות לבלוטת הלימפה. הכריתה נעשתה בבית החולים ולאחריו אושפזה אורית לשם המשך מנוחה וטיפול במחלקה האונקולוגית.

גם לאחר הניתוח, מצבה של אורית הלך והחמיר היא אושפזה במשך מספר רב של פעמים בבית החולים כאשר בשלב מסוים הפכה אורית לחולה סיעודית והיא נשארה מרותקת למיטתה וכשנה אחרי, נפטרה כתוצאה מהתפשטות גרורות המלנומה.

הוגשה תביעה בגין רשלנות רפואית

הוגשה תביעה בגין רשלנות רפואית – האם האבחון המאוחר הוביל למותה של אורית ? מדוע קבע בית המשפט כי יש לאורית רשלנות תורמת לתוצאה הטרגית?

התובעים בהסתמך על חוות דעת המומחים הרפואיים טענו כי הדרך הטיפולית שבה נקטו הרופאים באורית הייתה שגויה ורשלנית בכך שלא הצליחו לאבחן את הנגע בזמן ולכל אורך הדרך הטיפול לא היה מתאים למצב הבריאותי ובעקבות התנהלות זו המלנומה וגרורותיה התפשטו בכל הגוף של אורית והובילו למותה המצער.

דבריו של הרופאים על התקרית

מנגד טען הצוות הרפואי כי הטיפול שניתן לאורית היה מקצועי ביותר ולא ניתן לייחס רשלנות וקשר בין מותה של אורית לטיפול שקיבלה. המומחה הרפואי מטעמם הסביר כי בשלב שבו אורית הגיעה לרופאת העור בקופת חולים לא היו לנגע את המאפיינים של מלנומה גם הפודיאטר סבר שמדובר ביבלת ויראלית שפירה ולכן לא הייתה סיבה כלשהי לחשוד שמדובר בגידול סרטני.

דבריו של בית המשפט

בית המשפט החליט למנות מומחה רפואי מטעמו וזה קבע כי במקרה שישנו נגע נטול צבע, קיים קושי לבצע אבחון מוקדם וטעויות באבחון כזה, הינן אפשרויות ולא נחשבות לרשלנות רפואית ולכן לדעת המומחה הרפואי שמונה לא היית רשלנות רפואית מצד הצוות הרפואי, שכן היה קושי לאבחן את הגידול אך יחד עם זאת, קשה לקבוע שחצי שנה של איחור באבחון לא פגע בסיכוי ההחלמה של אורית שכן קיים סיכוי מסוים שלו הייתה מבוצעת בדיקת ביופסיה בשלב מוקדם יותר, הייתה זוכה אורית לתוחלת חיים ארוכה יותר.
בית המשפט המחוזי קובע כי הרשומות הרפואיות לוקות בחסר בכל הנוגע למידע חשוב וחיוני על הבדיקות שנערכו לאורית ולגבי ממצאי הבדיקות. אין תיאור מספק על הנגע, צבעו, גודלו, צורתו והזמן שבו הופיע לראשונה ואלו הם פרטים חיוניים כדי להחליט אם היה זה נגע יבלתי שפיר או מלנומה.

עוד מוסיף בית המשפט וקובע כי הטיפול שניתן לאורית היה שגוי כמו גם אי שליחתה לבדיקות ביופסיה ולפיכך ניתן לומר כי האיחור באבחון המלנומה מהווה רשלנות מצד הצוות הרפואי.
עם זאת לדעת בית המשפט ישנה רשלנות תורמת מצד אורית בכך שלא פנתה לבדיקה אצל המומחה הפלסטיקאי בהתאם להנחיית רופאת העור שיתכן והיה מאבחן בשלב מוקדם את הגידול הממאיר.

פסק דינו ומילתו האחרונה של בית המשפט

פוסק אם כן, בית המשפט המחוזי כי הוכח הקשר הסיבתי בין הרשלנות מצד הצוות הרפואי שבאה לידי ביטוי באבחון המאוחר של המחלה לבין הפגיעה בסיכויי ההחלמה שכן, אחד המקרים בהם הגילוי המוקדם הוא הגורם המונע את התפשטות המחלה או מזעור נזקיה הינו כאשר לוקים במלנומה, ובמקרה זה ניתן לומר כי לו היו מגלים את הסרטן בשלב מוקדם סביר כי היו עולים אחוזי הסיכוי להארכת תוחלת החיים של אורית ולפיכך על הצוות הרפואי לשאת באחריות לתוצאה החמורה ולפצות את עיזבונה של אורית המנוחה בסכום של כ- 2 מיליון ₪.

תא (י-ם) 6410/04

כתיבת תגובה