עמדת היועץ המשפטי - אין תנאים מוקדמים

היועץ המשפטי לתאגידי הביטוח: אין תנאים מוקדמים בביטוח

עמדת היועץ המשפטי - אין תנאים מוקדמיםרבים מאיתנו רוכשים פוליסות לביטוח רכוש כדי שבמקרה של גניבה תפצה אותנו חברת הביטוח בערך הרכוש שנגנב. האינטרס של חברת הביטוח הוא שאנו נקטין את הסיכונים לקרות מקרה הביטוח, ולכן נוהגת חברת הביטוח להתנות את קיום חוזה הביטוח בכך שנשתמש באמצעים שיקשו על העבריינים לממש את זממם, כמו למשל התקנת כספת מקובעת לקיר או לרצפה לשמירת תכשיטים.

סעיף 21 לחוק חוזה ביטוח שנחקק בשנת 1981 במטרה להסדיר את כל ענייני הביטוח קובע כי במקרה של תנאי להפחתת סיכון, כשהמבוטח לא קיים אותו, יחולו הוראות סעיפים 18- 19 לחוק, לפיהם במקרים מסוימים עם התממשות מקרה הביטוח רשאית חברת הביטוח להפחית את התגמולים או אף לא לשלמם כלל.

>>>>> התייעצו כעת עם עורכי דין המתמחים בדיני ביטוח <<<<<

נשאלת השאלה כיצד ראוי לפרש את הוראת החוק, והאם במקרים שחברת הביטוח הכניסה בחוזה הביטוח סעיף המתנה את קיום החוזה באמצעים להקטנת סיכון שעלינו לנקוט, ולא נקטנו בהם, או שהתקנו את האמצעים, אך לא השתמשנו בהם, אכן לא יהיה  תוקף לחוזה הביטוח כפי שמצוין בפוליסה, וחברת הביטוח לא תהיה חייבת לשלם לנו תגמולי ביטוח, או שלחוזה יהיה תוקף, והסנקציה עשויה להיות פיצויים מופחתים?

היועץ המשפטי לממשלה, במסגרת ערעור שהגיע לפתחו של בית המשפט העליון, חיווה את דעתו כי חברת הביטוח לא יכולה להתנות את קיומה של פוליסת ביטוח רכוש בתנאי לפיו המבוטח צריך להפחית את סיכוני מקרה הביטוח, ואם התנתה והתנאי לא קוים, אם בדרך שהאמצעים לא הותקנו כלל או הותקנו, אך לא השתמשו בהם, הפוליסה תקפה.

שאלת פרשנות החוק עלתה בעקבות מקרה שאירע למר אליהו ס', שרכש פוליסה נגד גניבות מחברת הביטוח חתמי לוידס, ובפוליסה נכתב תנאי לפיו חברת הביטוח תפצה את מר ס' במקרה של גניבת תכשיטיו, רק בתנאי שהוא ישמור את תכשיטיו בכספת שיתקין ושתהייה מקובעת לרצפה או לקיר, כלומר יפחית את סיכוני הביטוח. מר אליהו התקין כספת כזו, אך למרבה הצער ביום בו הוא לא הכניס את תכשיטיו לתוכה, אלא שמרם במגירה, פרצו לביתו וגנבו את תכשיטיו. למרות הצער שבגניבת תכשיטיו הוא לפחות התנחם בעובדה שהם מבוטחים, ובכספי הביטוח יוכל לרכוש תכשיטים חדשים.

הוא פנה לחברת הביטוח בתביעה למימוש הפוליסה עקב התרחשות מצערת של גניבת תכשיטיו, אך נענה כי כיוון שהוא לא עמד בתנאי הפוליסה, שקבעו כי עליו לשמור את תכשיטיו בכספת, הפוליסה מבוטלת, והוא אינו זכאי לכל פיצוי.

בצר לו תבע אליהו את חברת הביטוח בבית משפט השלום בת"א.

בית המשפט קבע כי התנאי בפוליסה, לפיו יש לשמור את התכשיטים בכספת, הוא תנאי יסודי לקיום החוזה, ומאחר שמר אליהו לא קיים אותו, הרי הפוליסה אכן מבוטלת, והוא לא זכאי לכל פיצוי מחברת הביטוח.

באופן עקרוני קבע ביהמ"ש כי סעיף 21 לחוק חוזי הביטוח מבחין בין שני מקרים. מקרה אחד בו המבוטח כלל לא התקין את אמצעי המיגון שנדרש בפוליסה כתנאי לקיומה, והמבטח לא בדק זאת ובמקרה כזה סעיף 21 יחול, כלומר החוזה יהיה תקף ולחברת הביטוח אין זכות לבטלו, והיא חייבת בתשלום התגמולים, אם כי לעיתים מופחתים, ומקרה שני בו הותקנו אמצעי הפחתת הסיכונים, אך המבוטח לא השתמש בהם (ובדיקה בכל מקרה לא היתה מועילה), ואז סעיף 21 לא יחול, כלומר חברת הביטוח תוכל לראות בחוזה מבוטל ולא תצטרך לשלם את הפיצויים למבוטח.

המבוטח הגיש ערעור לביהמ"ש המחוזי בת"א. ביהמ"ש הפך את החלטת בימ"ש השלום. ראשית קבע ביהמ"ש כי חברת הביטוח אינה יכולה להתנות את תקפותה של הפוליסה בהתקנת אמצעי מיגון.

כן קבע כי אין להפריד בין שני מקרים לתחולת סע' 21 לחוק, אלא סעיף 21 יחול גם כאשר הותקנו אמצעי המיגון אך לא נעשה בהם שימוש, וגם במקרה שכלל לא הותקנו אמצעי מיגון. לפיכך קבע כי החוזה תמיד יהיה בתוקף גם אם הופר התנאי, וכי במקרה זה של מר אליהו, על אף שהותקנו אמצעי המיגון, אך אליהו לא השתמש בהם, על חברת הביטוח לשלם למר אליהו  פיצוי עבור התכשיטים שנגנבו.

חברת הביטוח ביקשה לערער לעליון וקיבלה רשות לערער. בתגובה  לבקשה זו ניתנה עמדתו של היועץ הממשלתי לממשלה. עמדתו דומה לעמדת ביהמ"ש המחוזי. ראשית הוא קבע כי סעיף 21 הוא קוגנטי, כלומר לא ניתן להתנות עליו בשום תנאי, ולפיכך הפוליסה תהייה תקפה אף אם חברת הביטוח התנתה את קיומה בתנאי כלשהו, כמו בהפחתת סיכונים, והמבוטח לא הפחיתם כנדרש. עם זאת במקרה שמבוטח לא פעל להפחתת הסיכונים בדרך כלשהי לעיתים המבטח ישלם פיצויים מופחתים בהתאם לחוק.

היועמ"ש נימק את קביעתו הנ"ל לאור תכלית חוק הביטוח ולאור האינטרס הכלכלי חברתי. תכלית חוק חוזה הביטוח הוא לדאוג למבוטח שהוא הצד החלש בחוזה הביטוח כיוון שאינו מבין בפרטי הפוליסה ובסעיפיה, לעומת חברת הביטוח שהיא מומחית בתחום הביטוח. החוק רצה למנוע מצבים בהם המבוטח המשלם את הפוליסה במשך שנים והסבור כי יש לו ביטוח בעת צרה, יעמוד בפני שוקת שבורה, כאשר בקרות מקרה הביטוח יתברר לו כי הפוליסה שברשותו אינה תקפה עקב אי מילוי תנאי כלשהו שבפוליסה. כמו כן שירותי הביטוח חיוניים לחברה בהקנותם לה אפשרות לנטילת סיכונים ולפיזור הנזק, וכך מביאים אף ליציבותה. לאור זאת המקרים בהם לא תחול הפוליסה צריכים להיות מעטים, ויש לתת ברוב המקרים תוקף לחוזה, כולל במקרים של הפרת תנאי כאמור.

לשיטתו, אף אין להבחין בין שני המצבים שהבחין ביניהם בימ"ש השלום, כיוון שהם מביאים למצב אבסורדי ולא צודק, בו מי שלא התקין אמצעים להפחתת הסיכון יזכה בביטוח, בעוד מי שהתקין, אך לא השתמש בהם, אוטומטית לא יהיה זכאי לפיצוי.

עמדת היועץ המשפטי לממשלה

רע"א 3260/10

כתיבת תגובה