ביהמ"ש קיבל תביעת הורים להולדה בעוולה של בנם שנולד עם מום

הולדה בעוולהכיום עם התפתחות המכשור הרפואי ניתן לאתר מומים בקרב עוברים כבר בשלבים מוקדמים של ההיריון, ובמידת הצורך לפי המלצת הרופאים ניתן להפסיק את ההיריון על מנת למנוע לידה של ילד שיסבול כל חייו. לעיתים למרות הבדיקות המקיפות לא אותרו מומים חמורים, ונולד ילד חי שסובל כל חייו, עד כי ניתן לומר שטוב מותו מחייו. האם במקרה כזה ההורים או הילד שנולד נכה יכולים לתבוע את הרופאים ברשלנות רפואית עקב כך שנולד להן ילד בעל מום (הולדה בעוולה)?

ר' נולד עם חוסר באמה הימנית ועם מום בלבו, שאין לו השלכות למצבו הרפואי. כתוצאה מכך נקבעה לו נכות בשיעור 60%.

טענת התובעים כנגד צוות הרופאים

הילד וההורים תבעו את רופאי קופ"ח מכבי ואת מכבי מעסיקתם בגין רשלנות רפואית שגרמה להולדה בעוולה. לטענתם, הרשלנות הרפואית של הרופאים שלא גילו את המום בעובר בסקירת מערכות גרמה להולדת בנם הנכה.

לטענתם ניתן היה לגלות את המום בבדיקה הראשונה שנערכה לאם בתחילת הריונה, ואילו המום היה מתגלה הם היו בוחרים בוודאות להפסיק את ההיריון עקב כך שלאם ילד נכה מנישואיה הקודמים הסובל משיתוק מוחין ומציסטה במוחו, דבר הגורם לו סבל רב ולקשיים חמורים בחיי היום יום.

משלא גילו הרופאים את המום עקב רשלנותם, וההיריון לא הופסק, הם גרמו לכך שיוולד להם בן נכה. כן טענו כי הנתבעים הפרו את חובת הזהירות כיוון שלא יידעו את ההורים בדבר האפשרות לבצע סקירת מערכות מורחבת באופן פרטי.

טענת הרופאים הנתבעים

הנתבעים הודו כי אמנם ניתן היה לגלות את המום במסגרת הבדיקה העל קולית שנערכה לאם, אך לטענתם אין כאן עילה של הולדה בעוולה, כי אף אם המום היה מאובחן מוקדם הוועדה לא היתה מאשרת את הפסקת הריונה של האם, כי אין במום כזה כדי להצדיק לבצע הפסקת הריון או לידה מוקדמת שבה העובר נולד מת.

מה פסק בית המשפט? האם מדובר ברשלנות?

ראשית ביהמ"ש דן בשאלות האם ההורים היו בוחרים להפסיק את ההיריון לו היו יודעים על דבר המום, והאם עקב המום הועדה להפסקת ההיריון היתה מאשרת את הפסקת ההיריון של האם.

ביהמ"ש קבע כי דברי ההורים שהם באו לידי החלטה לפני ההיריון כי אם הבדיקות יגלו פגם מבני, אפילו קל, בעובר הם יפסיקו את ההיריון מהימנים עליו, וקבע כי הם היו בוחרים בהפסקת ההיריון אילו ידעו על המום, במיוחד לאור העובדה שלהורים לא היתה כל בעייה דתית להפסיק את ההיריון, ואף האם ביצעה בעבר שתי הפלות מרצונה.

לגבי השאלה השנייה ניתנו ע"י הצדדים חוות דעת הפוכות. התובעים שהסתמכו על מומחה מטעמם טענו כי הועדה היתה מאשרת את הפסקת ההיריון בשלב בו היה המום מאובחן, היינו בשבוע ה 16 להריונה.

מנגד טענו הנתבעים כי אין תשובה חד משמעית לכך, ולא הוכח כי קיימת סבירות של למעלה מחמישים ואחד אחוזים כי ההיריון היה מופסק עקב המום. ביהמ"ש קבע כי מאזן ההסתברויות נוטה לצד התובעים, לפיכך הוכח כי הועדה היתה מאשרת את הפסקת הריונה של האם.

לאור האמור לעיל, ביהמ"ש קיבל את תביעת ההורים בעילה של הולדה בעוולה וקבע כי לו ההורים היו יודעים על המום הם היו מפסיקים את ההיריון, אך עקב רשלנות הרופאים נמנע הדבר מהם.

לפיכך קבע להם פיצוי כניזוקים עיקריים בגין ההוצאות העודפות הנובעות מגידולו של ילדם שאינו ככל הילדים, אלא בעל נכות, וכן בגין עוגמת הנפש, הכאב והסבל שנגרם להם מהעובדה שנולד להם ילד נכה, במיוחד לאור העובדה כי לאם ילד נכה מנישואיה הקודמים, וכן הוסיף לאם פיצוי עקב הפסדי השתכרות הנובעים ממומו של ר'.

עם זאת, ביהמ"ש דחה את תביעת הקטין להולדה בעוולה וציין כי השאלה העקרונית האם לקטין יש עילה עצמאית של הולדה בעצמה הינה שאלה הכרוכה בשאלות מוסריות קשות.

ביהמ"ש הסביר כי הכרה בקיום נזק לקטין הסובל ממומים שאינם קשים מנוגדת הן לתקנת הציבור והן לקדושת החיים, ואם לקטין מום גופני קל, שאין בו להשפיע נחרצות על התפקוד של הקטין ועל חייו, לא ניתן לסבור כי נגרם נזק שראוי לפיצוי מחמת רשלנות, כי למעשה עקב הרשלנות הוא זכה בחייו.

ר' מתפקד ככל ילד אחר ולא יזדקק לעזרת הזולת, יוכל לרכוש השכלה ולעסוק במקצועות מכובדים. חייו לא יהיו שונים במידה רבה מאחרים שאינם בעלי מום, ויש להניח בוודאות כי ר' עצמו היה עונה בבוא היום כי עדיפים חייו עם מומו מאשר המוות. לדעת ביהמ"ש יש לתת פיצוי לקטין רק במקרה של מומים קשים מאוד שעדיף למות על לחיות עימם או אפילו במומים קשים ביותר שאינם מגיעים עד רצון למות.

ביהמ"ש קבע לאם פיצוי בסך 210,000 ₪, ולאב בסך 100,000 ₪.

כתיבת תגובה