"אל תדחה למחר מה שאתה יכול לעשות היום"

דחיה ואיחור בתביעת הפיצוייםכאשר אנו נפגעים בתאונת דרכים במסגרת עבודתנו ביכולתנו לדרוש פיצוי ותשלומי נכות משני גורמים. האחד – ביטוח לאומי, והשני – החברה המבטחת את כלי הרכב בו נהגנו בעת התאונה. חשוב להבין – הפיצוי שמגיע לנו בעקבות התאונה מבוצע על ידי שני הגורמים יחדיו. כל פיצויי שנקבל מביטוח לאומי יקוזז בתביעתנו כנגד החברה המבטחת.

נשאלת השאלה – האם בתביעת פיצויים מכוח חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים יקזז בית המשפט מהפיצוי המגיע לנפגע סכומים אשר היה עשוי לקבל אילו היה פונה לביטוח הלאומי בזמן, אך מאחר ולא עשה כן בזמן, לא הוענקו לו ? על שאלה זו בעיקר ננסה להשיב.

תקציר האירוע

משה (שם בדוי) עבר תאונת דרכים בעת שנסע לעבודתו באופנוע של הבוס שלו ונפגע. אופנוע המעביד היה מבוטח בחברת ביטוח, אותם תבע לקבלת הפיצויים.
לאחר התאונה חבול ותשוש פנה לקופת החולים שם נתגלו חבלות בגופו ולכן נדרש לרנטגן ופיזיותרפיה. לאחר סיום הבדיקות ניתנו למשה ימי מחלה. מכיוון שלא היה כשיר לעבודה זמן מה לאחר התאונה פנה הנפגע למוסד לביטוח לאומי שם הוכר כנפגע עבודה ושולמו לו דמי פגיעה.

לאחר זמן ממושך הוגשה תביעה כנגד חברת הביטוח

כשנה לאחר מכן הגיש משה תביעה נגד חברת הביטוח לפיצוי על נזקי גוף. במשא ומתן ביניהם הוסכם כי ימונה מומחה רפואי והנתבעת תישא בשכרו. לאחר שלא הסכימו על מומחה ספציפי שיבדוק את הנפגע פנו הצדדים לבית המשפט כדי שימנה להם מומחה לפי ראות עיניו.
בתביעת לפיצוי נזקי גוף ביקש משה פיצוי בגין מס' ראשי נזק. בין היתר טען משה שבעקבות התאונה נפגעה יכולתו לעבודה פיסית בה עבד לפני התאונה. "לפני התאונה יכולתי לבצע עבודות פיזיות קשות, לאחר התאונה הפכתי לאחראי על החלק הניהולי של החברה ומשכך העסק המשיך להידרדר עד סגירתו הסופית וגרם לי להפסדי שכר רבים" הסביר במשפטו. בעקבות המצב דרש כי הנתבעת תפצה אותו על השתכרות בעבר, השתכרות בעתיד, טיפולים רפואיים, עזרת הזולת לעבר ולעתיד, כאב וסבל.

מה יש לבית המשפט להגיד על כך ?

בית המשפט פסק כי אין בסיס לטענות משה בעניין הפסדי ההשתכרות. לאורך כל המשפט התבקש משה להראות הוכחות למצבו הכלכלי הקשה ולא עשה זאת. משכך, פוצה חלקית בלבד. לדרישתו של משה להחזר הוצאות רפואיות טענה המבטחת כי אין לפצותו כלל מכיוון שעל ראש נזק זה יפוצה על ידי ביטוח לאומי. בית המשפט קבע כי במרבית המקרים חלק מההוצאות אינן מושבות לנפגע וקבע לו סכום גלובאלי על דרך האומדנה.
המחלוקת העיקרית בין משה למבטחת החובה הייתה בעניין תשלומים להם היה זכאי מביטוח לאומי, אילו היה פונה בזמן.

לא הגיש את תביעתו בזמן

השאלה הנשאלת כאמור, היא האם יש לקזז את ניכויי תשלומי המלל גם במצבים בהם הנפגע לא קיבל אותם בפועל מכיוון שלא הגיש את תביעתו לקביעת דרגת נכות מעבודה בזמן לביטוח הלאומי?
משה פנה לראשונה לביטוח הלאומי לאחר קרות התאונה. לאחר בדיקה הוכרה התאונה כתאונת עבודה ולאחר וועדה רפואית נקבעה לו נכות צמיתה. כעבור כמעט חמש שנים הגיש משה תביעה לגמלת נכות מעבודה לביטוח הלאומי. לפי ס' 296(ב) לחוק הביטוח הלאומי זכאי נפגע לקבל את קצבתו עד 12 חודשים מיום הגשת התביעה לביטוח הלאומי. עם זאת, במקרים בהם מוגשת התביעה לאחר תום 12 החודשים תינתן הקצבה המיועדת לאחר הפחתה של פרק הזמן שעבר מתום 12 החודשים עד החודש בו הוגשה התביעה.

האם משה קיבל את מלוא הפיצוי גם לאחר שאיחר לתבוע ?

במקרה של התובע נוצר מצב בו לאחר הקיזוז הזמן שעבר מתום 12 החודשים לא נותר כסף לתשלום וכעת הוא תובע סכום זה בהליך המשפטי מכוח חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים.
כבוד השופט הראל יחזקאל התלבט בהכרעתו בנושא. מחד, אם משה היה מגיש תביעה לביטוח לאומי בזמן, והיה מקבל תגמולים, הנתבעת הייתה משלמת פחות ולכן הינה מתנגדת למהלך. מאידך, אם ינוכה באופן רעיוני כל המענק שיכול היה משה לקבל מהמל"ל, אם היה מגיש את התביעה בזמן, הוא יצא נפסד, כי בפועל הוא לא קיבל דבר מהמל"ל. בכך למעשה הנתבעת "מתעשרת" מכיוון שאינה משלמת את כל הנזק. בכך שינוכה כל המענק, למרות שלא שולם, משה לא מקבל פיצוי בגין מלוא נזקו.

השופט ערך בהכרעתו איזון בין זכות הנפגע לפיצוי מלא עבור נזקיו, למול חובתו להקטין את הנזק וזכות הנתבעת שלא לצאת נפסדת ממחדלו של משה. משכך, נוכה חלק מהפיצוי שהגיע למשה בגלל שלא הגיש את תביעתו בזמן.

חשוב להבין שישנה חשיבות רבה לדרישת הזכויות שמגיעות לנו – בזמן. למרות שיש ביכולתנו לדרוש פיצויי משני גורמים במצטבר, חוסר תשומת ליבנו לזמנים יכולה לגרום להפסד כספי רב ואי זכאות לפיצויים אליהם נזדקק לאחר הפגיעה.

ת"א 23718-07

כתיבת תגובה